טיפולי שיניים לילדים

אם זה ילד ראשון, סביר להניח שאין לכם ההורים נסיון רב בשמירה על בריאות הפה והשיניים של ילדכם. לכן, מומלץ לבקר אצל מומחה לרפואת שיניים לילדים תוך שישה חודשים מבקיעת השן הראשונה ולפני גיל שנה. בילדים האחרים יש כבר יותר נסיון ואפשר לבקר עם התינוק החדש בבקורת התקופתית של אחד הילדים הבוגרים יותר.למה? זהו הזמן האידיאלי בו הרופא יכול לבדוק את התפתחות חלל הפה של ילדך. היות ובמקרים רבים הבעיות בשיניים מתחילות בגיל צעיר, מוטב להבדק כמה שיותר מוקדם. בפגישה זו יבצע הרופא 'הערכת סיכון לעששת' ובהתאם תינתן תוכנית מניעה אישית. בבדיקה הראשונה מתקיימת גם שיחת הדרכה להורים בנושאי תזונה, הגיינה, הרגלים וחבלות לשיניים.והכי חשוב : תוכלו לשאול את כל השאלות העולות על דעתכם.

כשהילד גדל קצת ומבין יותר מומלץ לבקר שוב במרפאת השיניים ולא כדאי להמתין למצב שבו אנו רואים חור בשן או חלילה כשהילד כבר בוכה מכאבים. אופיו הסקרן של הילד יביא אותו במהרה לשחק עם הכסא ועם הציוד המיוחד במרפאה, ולא פחות חשוב הוא יוכל להכיר את הצוות המטפל ולשאול אותו שאלות. ביקור מסוג זה בונה ביטחון ואמון אצל הילד וכך קל יותר לטפל בו במקרה הצורך. לפני הביקור צריך לומר לילד לאן הולכים ולמה. אין צורך להכנס להסברים מפורטים ניתן פשוט לומר כי הולכים לרופא שיניים כדי לבדוק את השיניים, בכל מקרה חשוב לומר את האמת ולא להבטיח הבטחות, שלא ניתן יהיה לעמוד בהן.יש סיכוי גבוה שהילד כבר שמע מחבר בגן או מבן משפחה (ואולי את אמא בטלפון) על חויות שהיו אצל רופא השיניים ולכן ישאל שאלות רבות. טעות נפוצה היא לנסות 'להכין' את הילד לקראת הטיפול ('אל תפחד', 'הוא רק…' וכו'), מה שמאותת לילד כי מגיע משהו רע. ילד שיוצא לחוויה חיובית רגיל לצאת ללא הכנה וכך יש לנהוג גם במקרה זה.

לכל תינוק קצב התפתחות אישי גם מבחינה דנטלית ולכן זמן בקיעת שיני החלב שונה מילד לילד ויש בו אף רכיב גנטי . בממוצע גיל הבקיעה של החותכות התחתונות הוא 6 – 10 חודשים, יש המקדימים להוציא שיניים ויש המאחרים אפילו עד גיל שנה ויותר. לרוב, השיניים התחתונות מקדימות את העליונות, הקדמיות מקדימות את האחוריות ובגיל שנתיים וחצי אנו אמורים לספור כבר 20 שיני חלב בפה.

עששת מתקדמת מהר יותר בשיני החלב וככל שתמתינו הנזק יגדל (עד להעלמות השן), הטיפול בשן יהיה מורכב יותר וסיכויי ההצלחה יקטנו ,כך שההמתנה רק מזיקה.הרס מוקדם של השיניים עלול לגרום לנזקים רבים מלבד כאב ודלקת. זיהום בשן חלב עלול לפגוע בהתפתחות השן הקבועה שנמצאת ממש מתחתיה; הזיהום עלול להתפשט לאזור העין (מלסת עליונה) או לאזור הצוואר וקנה הנשימה (מלסת תחתונה) ובכך לגרום לאשפוז.לשיני החלב מספר תפקידים:

• הן מוסיפות לאסתטיקה של הפנים
• הן מבטיחות לעיסה ואכילה תקינה
• הן חשובות לדיבור בצורה נכונה
• הן שומרות את המקום ומספקות הכוונה לשיניים הקבועות.

החותכות התחתונות הן אלו שבד"כ נופלות ראשונות בסביבות גיל 6 ואחריהן עד גיל 8 נופלות שאר החותכות. השיניים האחוריות לעומת זאת נופלות בין גיל 10 – 13 שנים.

בשיניים האחוריות, הן בשיני חלב והן בשיניים קבועות, ישנם חריצים עמוקים. אזורים אלו מועדים לעששת, היות ונשארים בהם שאריות מזון שקשה לנקות אותן. באיטום חריצים ממלאים את החריץ בחומר פלסטי מיוחד ובכך השן הופכת חלקה, שאריות מזון אינן יכולות להצטבר וקל יותר לנקות את השיניים.איטום חריצים הינה פעולה קלה עבור הילד, שכן היא מהירה ואינה כרוכה בהרדמה מקומית, לפיכך טיפול מסוג זה מחזק לא רק את שיני הילד אלא גם את האמון שהילד רוכש ברופא.

פלואוריד הינו מינרל שמצוי בטבע וידוע כבר עשרות שנים כי נוכחותו בסביבת השיניים ובתוכן הופכת את השיניים לעמידות יותר בפני עששת. בישראל קיימת הפלרה מלאכותית של מי השתייה בחלק מהאזורים בהם המים לא מכילים פלואור באופן טבעי.על פי הנחיות משרד הבריאות אין לתת כל תוסף פלואוריד לילד עד גיל שנתיים, ולכן אין להשתמש במשחה המכילה פלואוריד עד גיל זה!לאחר גיל שנתיים מומלץ להשתמש במשחה המכילה פלואוריד (במינון המתאים לילדים) בכמות של גרגר אפונה.מוכח בספרות המדעית כי שיניים שעוברות טיפול פלואוריד מקצועי (אצל רופא השיניים) פעמיים בשנה, הן עמידות יותר בפני עששת באופן מובהק.

חריקת שיניים, ואפילו כזו שמתחרה בנחירות של אבא היא תופעה מדאיגה, אך היא נחשבת תופעה רגילה אצל ילדים קטנים והיא אינה נדירה. בדרך כלל אין סיבה לדאגה ואין צורך לנקוט בשום אמצעים בגיל זה. לרוב התופעה חולפת.הורה ששם לב כי השיניים של ילדו 'מתקצרות' בעצם רואה את תופעת השחיקה שנובעת מחריקת השיניים. הסגר במשנן הנשיר אינו חד משמעי כבמבוגר, ולכן תופעת השחיקה שמופיעה בשיני החלב היא נפוצה ואינה קשורה בהכרח למצב נפשי.

יש כמובן להבחין בין שיניים שנפגעו מעששת לבין צביעה שחורה, שעשויה להגרם מנוכחות חיידקים כרומטוגניים. הופעת הצביעה השחורה אצל ילדים נפוצה למדי ואינה יורדת בצחצוח, אך עם זאת צחצוח מעכב את התפתחותה. במקרה וצביעה זו מפריעה אסתטית ניתן להסירה בקלות ע"י ניקוי שיניים מקצועי.

בשנים הראשונות ילדים נוטים ליפול פעמים רבות ובחלק מהמקרים נחבלות גם השיניים. בכל מקרה של חבלה בו נשברה שן, זזה ממקומה או שהופיע דימום באזור, מומלץ לפנות לרופא השיניים לצורך אבחנה וטיפול. טיפול מוקדם יכול להציל את שן החלב ולמנוע נזק לשן הקבועה.

גז צחוק הוא תערובת של שני גזים חמצן ודו-תחמוצת החנקן (O2/N2O), נושמים אותו במהלך כל הטיפול וכך הוא נספג בגוף ומשרה שלווה ורוגע.גז הצחוק מופרש מהגוף באותו אופן שבו הוא נכנס כלומר באמצעות הנשימה. בסוף הטיפול הילד נושם חמצן נקי, וכך כל שאריות גז הצחוק יוצאות מהגוף.גז הצחוק הינו חומר בטוח שאינו גורם לשינה או איבוד רפלקסים. הילד ער במהלך הטיפול וברוב המקרים אף צוחק ומכאן שמו.גז הצחוק מכהה מעט את החושים ובכך מסייע בטיפול באופנים רבים: מדכא את רפלקס ההקאה, גורם לאיבוד של תחושת הזמן, מעלה את סף הכאב (אותו גירוי יכאיב פחות) ומקנה גישה חיובית לכלל הטיפול.

הכוונה היא סדציה תרופתית כלומר טשטוש באמצעות תרופה. במקרים בהם הילד מאוד צעיר, מפוחד מאוד או שאינו משתף פעולה מכל סיבה אחרת, גז הצחוק עשוי שלא להספיק ע"מ לאפשר מתן של טיפול הולם. במקרים אלו רופא השיניים לילדים נותן לילד לשתות תרופה לפני הטיפול ואז גוברים הסיכויים להצליח בטיפול. ישנן מספר תרופות שנמצאות בשימוש, והרופא מתאים את התרופה לפי גיל הילד ולפי אופי הטיפול הנדרש. הילד ער במהלך הטיפול, שומר על רפלקסים ומגיב אם כי בצורה פחות עירנית לגירויים מהסביבה. 

במקרים בהם הילד מאוד צעיר ועומס הטיפולים מאוד גדול הרדמה כללית יכולה להיות פתרון זמני טוב.במקרים בהם ילד סובל מחרדה מאוד גדולה ומספר נסיונות לטפל בדרכים שונות לא עלו יפה אזי שוב הרדמה כללית היא הפתרון. הרדמה כללית צריכה להיות מוצא אחרון לילד שלא ניתן לתקשר עימו. יש בטיפול זה שני חסרונות רציניים:

• הילד לא לומד מזה מאומה ואין בניית יכולת להתמודד עם הבעיה הדנטלית.
• כרוך בסכנות הנלוות לכל פרוצדורה בהרדמה כללית.

לפני שמחליטים על הרדמה כללית, יש לשקול טיפול אצל רופא מומחה לילדים, באמצעות סדציה תרופתית שמאפשרת במקרים רבים לטפל בילד ומונעת את הצורך בהרדמה כללית.

תזונה נכונה תפחית את הסיכוי לעששת, חשוב לשמור על תזונה נכונה כבר בסיום ההנקה. אם תרגילו את התינוק לצרוך מזונות ומשקאות ממותקים בסוכר, תתקשו מאוד להחליף אותם בכאלו שאינם ממותקים. גם מאכלים שאינם ממותקים אך נצמדים לשיניים, כגון במבה, ביסלי וכדו', יגרמו לעששת. לכן, הרגילו את התינוק לשתות מים בלבד, והעשירו את התזונה בפירות ירקות וגבינות, ולא במאכלים ממותקים ודביקים.קל מאוד להרדים את התינוק עם בקבוק המכיל תחליף חלב (או כל משקה מתוק אחר), אך נוחות זו הינה הרת אסון עבור שיני הילד שכן החלב מכיל סוכרים שנדבקים לשיניים ומזינים את חיידקי העששת. בלילה השיניים פגיעות במיוחד בשל הירידה בהפרשת הרוק, וירידה בתנועות הלשון ולכן חשיפה לחלב בלילה תגרום לעששת חמורה בגיל מאוד צעיר.

שיניים בריאות הן בעלות צבע לבן מבריק ואחיד. אם יש סימנים לבנים חומים או כל גוון אחר על השיניים, קחו את התינוק לרופא השיניים. נקו את השיניים, עם בד רך נקי ולח או עם מברשת שיניים לתינוקות. נקו את השיניים לפחות פעם ביום, כאשר במיוחד רצוי לנקות אותן לפני השינה. במידה והתינוק אוכל גם באמצע הלילה כדאי מאוד לנגב את השיניים עם בד לח בסיום הארוחה.

צריך להרגיל את התינוק בצחצוח שיניים כבר מבקיעת השן הראשונה, הקניית ההרגל בגיל צעיר תביא לשיתוף פעולה גדול יותר בשלב בו הילד מתחיל להתמרד.יש מספר לא מבוטל של מברשות לילדים הנותנות מענה לכל שלב בהתפתחות התינוק. המברשת הראשונה יכולה לשלב בתוכה גם נשכן צבעוני ובכך תצטרף לשאר הצעצועים והנשכנים של הילד.צחצוח השיניים שלנו ההורים בנוכחות הילד תגרום לילד כמו במקרים רבים אחרים 'לרצות גם' ובכך גם ריצינו את הילד וגם נטענו בו הרגל חיובי.

לכן עד לגיל 7 או 8 שנים, תצטרכו לעזור להם בצחצוח. נסו בעיקר בערב לצחצח את שיניהם ואז תנו להם להמשיך עם הצחצוח. עד גיל שנתיים מומלץ להשתמש במשחה ללא פלואוריד, מעבר לגיל זה מומלץ לשים משחה מופלרת בכמות של גרגר אפונה.

יש קשר בין שימוש ארוך ואינטנסיבי במוצץ לבין מבנה הלסת. בחלק גדול מהמקרים אם ההרגל מפסיק בשלב מוקדם (גיל 3-4) , מבנה הלסת חוזר לצורתו התקינה. מכיון שיש שינוי בעמדת השיניים עקב המוצץ , ככל שהמוצץ יהיה קטן יותר השינוי יהיה קטן יותר ולכן אין טעם להגדיל מוצצים.